עמ"נ 264/06, גרף עסקי תעשיות תוכנה בע"מ נ' מנהל הארנונה - עיריית ת"א ואח'
כב' השופטת מיכל רובינשטיין
עו"ד גולן יגאל למערערת, עו"ד גיא מונין למשיבים
16.09.2007
העובדות:
1. המערערת מחזיקה בבניין בתל אביב. שטח הגג הינו 243 מ"ר. הגג הינו ברשות המערערת, אולם לטענתה הגג ברוב שעות היממה נעול ומדי פעם משמש את עובדי הבניין לצרכי עישון.
2. עיריית תל אביב שלחה למערערת ביום 11.8.04 מכתב שלאור בדיקה שערכה בנכס נמצא כי קיים שטח שאינו מחויב בארנונה, ועל כן יעודכן חיוב הארנונה החל מתאריך 1.1.04. המערערת הגישה השגה שנדחתה ע"י המשיב 1.
3. המערערת הגישה ערר על דחיית ההשגה לועדת הערר אשר קבעה כי המערערת הינה המחזיקה ובעלת הזיקה לנכס נשוא הערר הנמצא בגג הבניין. עוד נקבע כי הגג נמצא בשימוש עובדי המערערת. אי לכך תחויב המערערת בתעריף המחויב בו העסק עצמו הנמצא באותו בניין.
הערעור נתקבל.
החלטה:
1. המחלוקת בין בעלי הדין היא למעשה האם גג הינו בר חיוב בארנונה. החובה לשלם ארנונה נובעת מהחזקה בנכס ולא מהשימוש בו. בפני ועדת הערר הוכח כי המערערת הינה המחזיקה ובעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס ועל כן, ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי "..המדובר בנכס המשמש את העסק של העוררת באותו בניין והוא בבחינת שימושים נלווים לעסק ולעובדיו, ועל כן יש לחייבו בתעריף המחויב בו העסק עצמו".
2. הניסיון לחייב בארנונה גג רק כאשר נעשה בו שימוש, אינו מעוגן בשום חלק של צו הארנונה וגם לא בפסיקה. הדרך היחידה לחייב שטח ארנונה רק כאשר נעשה בו שימוש בפועל, היא לציין זאת במפורש בצו הארנונה.
3. המשיבים בסיכומי ההשלמה מפנים לסעיף 1.3.1(ו) הקובע כי "שטח גג מרוצף בבניני מגורים המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירה, נכלל בשטח הדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטח הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יותר ממפלס אחד), למעט מרפסות" וטוענים כי: "קיומו של סעיף 1.3.1 (ו) לצו הארנונה מלמד כי גג מרוצף הוא שטח בתוך יחידת הבניין, שכן אם מחוקק המשנה לא היה סבור כי שטח זה כלול בתוך יחידת הבניין, לא היה כל צורך בחקיקתו של סעיף קטן (ו) שהינו סעיף פרטני בעל מטרה תכליתית, שהרי מה טעם היה להעניק הקלה בחיוב לבעלי דירות בבנייני מגורים אם השטח נשוא ההקלה ממילא אינו מחויב?"
4. ביהמ"ש קובע כי טענה זו אינה ראויה שהרי סעיף 1.3.1 (ו) מתייחס לשטח גג מרוצף המשמש דירה אחת שלה גישה מאותה דירה לגג, לפיכך אם סבר מחוקק המשנה כי גג מרוצף הוא שטח בתוך יחידת הבניין ויש להחיל עליו תשלום ארנונה בבניינים שאינם משמשים למגורים היה עליו לחוקק סעיף פרטני ומפורש בצו הארנונה.
5. בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 נאמר כי "מרפסת גג" - חלק ממישור גג שטוח המופרד באמצעות קיר משאר הגג והמוקף מעקה, אשר רצפתו מחוברת לרצפת דירה או אולם הנמצאים על הגג האמור ודלת מעבר ביניהם". מכאן שלא ניתן לומר מכח סעיף 1.3.1 (ב) הקובע כי "בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבנין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה" כי שטח הגג המרוצף הנדון נמצא בתוך "יחידת הבניין". במקרה דנן, עד לשלב הסיכומים טענה המשיבה כי מדובר בגג מרוצף ולא במרפסת גג.
6. ביהמ"ש קובע כי כאשר הגג מנותק מהדירה, והחיבור הוא רק באמצעות מדרגות, לא ניתן להגדיר את הגג כחלק משטח הנכס. ולפיכך אין לכלול במקרה שבפנינו את שטח הגג במסגרת שטח הנכס לצורך חישוב מיסים. מעיון בתמונות שצורפו לעתירה עולה כי אכן הגג מרוצף, אולם אינו מהווה שטח מגורים או שטח שניתן להשתמש בו בצורה רגילה ושוטפת, כהמשך לשטח הנכס. הגג מופרד ומצוי בקומה נפרדת ומופרד במדרגות מהקומות שמתחתיו והשימושים שניתן לעשות בו הם שימושים הדומים יותר לחצר מאשר לדירה.
7. מרכיב השימוש לאחר חוק ההסדרים מחייב את העירייה להתחשב במרכיב השימוש. כשאת המונח שימוש יש לפרש באופן רחב כך שיכלול לא רק פעילות פיזית אלא גם פעילות כלכלית הנעשית בנכס. על כן, בנסיבות העניין, לא יכלה ועדת הערר לקבוע כי הגג בר חיוב רק מעצם השימוש הפיזי. היה ראוי להחיל את מבחן "השימוש בנכס" ולשם כך יש להתחשב במדדים כמו תכונות המשתמש, שיקולי רווחיות ומהות הפעילות. בנוסף, יש לבחון את המבחן הכלכלי להגדרת בניין, כשבניין הוא כל מבנה, אשר מופקת ממנו תועלת כלכלית למחזיק.
8. מכאן, ראוי כי צו הארנונה יכיל בתוכו הוראות ברורות ופרטניות לגבי חיוב ארנונה כדוגמת גג, ויאפשר לאזרח לתכנן את צעדיו במידה סבירה של וודאות. על המשיבה החובה להגדיר בצו מהם השטחים ברי החיוב, ואין היא יכולה לתלות את חיוב הארנונה רק בעניין השימוש בשטח הגג. יש לציין כי כאשר ראתה המשיבה לנכון צורך להגדיר באופן פרטני מהו שטח המחויב בארנונה, דאגה להכלילו בצו הארנונה.
כב' השופטת מיכל רובינשטיין
עו"ד גולן יגאל למערערת, עו"ד גיא מונין למשיבים
16.09.2007
העובדות:
1. המערערת מחזיקה בבניין בתל אביב. שטח הגג הינו 243 מ"ר. הגג הינו ברשות המערערת, אולם לטענתה הגג ברוב שעות היממה נעול ומדי פעם משמש את עובדי הבניין לצרכי עישון.
2. עיריית תל אביב שלחה למערערת ביום 11.8.04 מכתב שלאור בדיקה שערכה בנכס נמצא כי קיים שטח שאינו מחויב בארנונה, ועל כן יעודכן חיוב הארנונה החל מתאריך 1.1.04. המערערת הגישה השגה שנדחתה ע"י המשיב 1.
3. המערערת הגישה ערר על דחיית ההשגה לועדת הערר אשר קבעה כי המערערת הינה המחזיקה ובעלת הזיקה לנכס נשוא הערר הנמצא בגג הבניין. עוד נקבע כי הגג נמצא בשימוש עובדי המערערת. אי לכך תחויב המערערת בתעריף המחויב בו העסק עצמו הנמצא באותו בניין.
הערעור נתקבל.
החלטה:
1. המחלוקת בין בעלי הדין היא למעשה האם גג הינו בר חיוב בארנונה. החובה לשלם ארנונה נובעת מהחזקה בנכס ולא מהשימוש בו. בפני ועדת הערר הוכח כי המערערת הינה המחזיקה ובעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס ועל כן, ועדת הערר קבעה בהחלטתה כי "..המדובר בנכס המשמש את העסק של העוררת באותו בניין והוא בבחינת שימושים נלווים לעסק ולעובדיו, ועל כן יש לחייבו בתעריף המחויב בו העסק עצמו".
2. הניסיון לחייב בארנונה גג רק כאשר נעשה בו שימוש, אינו מעוגן בשום חלק של צו הארנונה וגם לא בפסיקה. הדרך היחידה לחייב שטח ארנונה רק כאשר נעשה בו שימוש בפועל, היא לציין זאת במפורש בצו הארנונה.
3. המשיבים בסיכומי ההשלמה מפנים לסעיף 1.3.1(ו) הקובע כי "שטח גג מרוצף בבניני מגורים המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירה, נכלל בשטח הדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטח הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יותר ממפלס אחד), למעט מרפסות" וטוענים כי: "קיומו של סעיף 1.3.1 (ו) לצו הארנונה מלמד כי גג מרוצף הוא שטח בתוך יחידת הבניין, שכן אם מחוקק המשנה לא היה סבור כי שטח זה כלול בתוך יחידת הבניין, לא היה כל צורך בחקיקתו של סעיף קטן (ו) שהינו סעיף פרטני בעל מטרה תכליתית, שהרי מה טעם היה להעניק הקלה בחיוב לבעלי דירות בבנייני מגורים אם השטח נשוא ההקלה ממילא אינו מחויב?"
4. ביהמ"ש קובע כי טענה זו אינה ראויה שהרי סעיף 1.3.1 (ו) מתייחס לשטח גג מרוצף המשמש דירה אחת שלה גישה מאותה דירה לגג, לפיכך אם סבר מחוקק המשנה כי גג מרוצף הוא שטח בתוך יחידת הבניין ויש להחיל עליו תשלום ארנונה בבניינים שאינם משמשים למגורים היה עליו לחוקק סעיף פרטני ומפורש בצו הארנונה.
5. בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 נאמר כי "מרפסת גג" - חלק ממישור גג שטוח המופרד באמצעות קיר משאר הגג והמוקף מעקה, אשר רצפתו מחוברת לרצפת דירה או אולם הנמצאים על הגג האמור ודלת מעבר ביניהם". מכאן שלא ניתן לומר מכח סעיף 1.3.1 (ב) הקובע כי "בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבנין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה" כי שטח הגג המרוצף הנדון נמצא בתוך "יחידת הבניין". במקרה דנן, עד לשלב הסיכומים טענה המשיבה כי מדובר בגג מרוצף ולא במרפסת גג.
6. ביהמ"ש קובע כי כאשר הגג מנותק מהדירה, והחיבור הוא רק באמצעות מדרגות, לא ניתן להגדיר את הגג כחלק משטח הנכס. ולפיכך אין לכלול במקרה שבפנינו את שטח הגג במסגרת שטח הנכס לצורך חישוב מיסים. מעיון בתמונות שצורפו לעתירה עולה כי אכן הגג מרוצף, אולם אינו מהווה שטח מגורים או שטח שניתן להשתמש בו בצורה רגילה ושוטפת, כהמשך לשטח הנכס. הגג מופרד ומצוי בקומה נפרדת ומופרד במדרגות מהקומות שמתחתיו והשימושים שניתן לעשות בו הם שימושים הדומים יותר לחצר מאשר לדירה.
7. מרכיב השימוש לאחר חוק ההסדרים מחייב את העירייה להתחשב במרכיב השימוש. כשאת המונח שימוש יש לפרש באופן רחב כך שיכלול לא רק פעילות פיזית אלא גם פעילות כלכלית הנעשית בנכס. על כן, בנסיבות העניין, לא יכלה ועדת הערר לקבוע כי הגג בר חיוב רק מעצם השימוש הפיזי. היה ראוי להחיל את מבחן "השימוש בנכס" ולשם כך יש להתחשב במדדים כמו תכונות המשתמש, שיקולי רווחיות ומהות הפעילות. בנוסף, יש לבחון את המבחן הכלכלי להגדרת בניין, כשבניין הוא כל מבנה, אשר מופקת ממנו תועלת כלכלית למחזיק.
8. מכאן, ראוי כי צו הארנונה יכיל בתוכו הוראות ברורות ופרטניות לגבי חיוב ארנונה כדוגמת גג, ויאפשר לאזרח לתכנן את צעדיו במידה סבירה של וודאות. על המשיבה החובה להגדיר בצו מהם השטחים ברי החיוב, ואין היא יכולה לתלות את חיוב הארנונה רק בעניין השימוש בשטח הגג. יש לציין כי כאשר ראתה המשיבה לנכון צורך להגדיר באופן פרטני מהו שטח המחויב בארנונה, דאגה להכלילו בצו הארנונה.
את פסק הדין המלא תוכלו למצוא בתקדין, המאגר המשפטי הטוב ביותר בישראל, הכולל במנוי אחד מעל ל-500,000 מסמכי פסיקה וחקיקה וכחצי מיליון כתבות עיתון גלובס !!!
http://www.takdin.co.il
http://www.takdin.co.il
